1. יוצרים סוג תוכן
מגדירים שדות עם מזהים קבועים — הסכמה שגם העורך וגם צרכן ה־API נשענים עליה.
שכבת התוכן היא REST API מעל JSON. אין SDK להתקין ואין לקוח ייעודי לפריימוורק — מגדירים סוג תוכן, יוצרים דף ושולפים אותו בקריאת HTTP פשוטה מכל מה שכבר מרנדר את הפרונטאנד שלכם.
יוצרים סביבת עבודה, מגדירים סוג תוכן, מוסיפים רשומה ומחברים תבנית — ומשם אותו דף שפורסם נמצא במרחק בקשת GET אחת.
מגדירים שדות עם מזהים קבועים — הסכמה שגם העורך וגם צרכן ה־API נשענים עליה.
יוצרים רשומה, מחברים אליה תבנית וצופים בדף שנוצר לפני שהוא מתפרסם.
קוראים ל־API הציבורי לתוכן של האתר עבור הדף — JSON פשוט, באותו מבנה בכל סביבה.
יצירה סטטית, רינדור בצד השרת או שליפה בצד הלקוח — שום דבר ב־API לא מניח פריימוורק או יעד אירוח מסוים.
סביבה מקומית, staging וייצור מדברים כולם עם אותו API עם הגרסה /v1 — בלי קוד לקוח ייעודי לכל סביבה שצריך לתחזק.
שולפים בזמן הבנייה, בזמן הבקשה או מהדפדפן — ל־API זה לא משנה.
מתאמתים עם סשן של סביבת עבודה או עם מפתח API מוגבל — בלי לחיצת יד מותאמת שצריך לממש.
פתחו סביבת עבודה, צרו דף וקראו אליו דרך ה־API הציבורי.